שבת שלום!

Below is a full translation to Hebrew of the article "Lifting the Joy in Your Friend" from breslov.org (translated faithfully but with clear, natural Hebrew): 

---

להרים את השמחה אצל חברך — תרגום המלא של המאמר

בפרשת כי תצא אנו נתקלים במצוה הנוגעת לבהמה שנפלה, המופיעה בפרק כ״ב, פסוק ד׳. התורה מלמדת:

״לֹא תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ, אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם״ — אסור לראות את החמור או את השור של אחיך שנפלו בדרך ולהתעלם כאילו לא שמת לב.

במקום זאת: ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״ — עליך לעזור ולהרים את הבהמה ואת העומס יחד עם רעך. 

לפני שנצלול לפירוש הפסוק, חשוב להזכיר סיפור עוצמתי ששבק ר' נוואן (ר' נתן) בספרו ימֵי מוהר״נאט — סיפור שממחיש שלעיתים, גם ברגעים של ספק וחולשה אישית, אפשר למצוא כוח להרים לא רק את עצמך אלא גם אחרים. 

בזמן מאתגר במיוחד, כאשר ר' נוואן לא היה בטוח לגבי מסעו לארץ הקודש, הוא בילה שבת בכפר שבו הרגיש מכביד עליו המאמץ של המסע. הוא פגש אדם שנראה לב טוב, ולמרות התסכולים הפנימיים שלו, חש ר' נוואן צורך עז לעורר שמחה — לחוות שמחה וחיוך. הוא החליט לרקוד עם האיש הזה, אף על פי שהאיש בלב תחילה היסס, התבייש ולא רצה להצטרף. 

ר' נוואן לא ויתר; הוא המשיך לרקוד איתו עד שהתנגדותו הפכה לשמחה. לא רק שהאיש התחיל ליהנות מהריקוד — בסופו של דבר הוא רקד בהתלהבות רבה יותר אפילו מר' נוואן עצמו. האנרגיה והשמחה החדשה שלו התפשטה לאחרים, והפכה את הסביבה שלו לשמחה יותר. ר' נוואן חשב על רגע זה כתזכורת לכך שגם בזמנים של קושי אישי, ניתן לגרום לאחרים לגלות את השמחה שבהם ולגרום לגל שמחה שיגיע לכל הסובבים. 

עכשיו, עם זה בראש, נוכל להבין טוב יותר את הפסוק בפרשת כי תצא:

״כִּי תִּרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְאֶת־עֲמָלָם הִתְעַלַּמְתָּ, הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״ — אם אתה רואה את החמור או את השור של אחיך שנפלו בדרך, אל תתעלם מהם; עליך לעזור להרים אותם. 

לפסוק הזה יש משמעות רוחנית עמוקה מעבר לפרשנות הפשוטה, במיוחד כשמסתכלים עליו דרך תורתו של רבנו נחמן על השמחה (שִׂמְחָה). 

רבנו נחמן ור' נוואן מדגישים שהשמחה היא המפתח להתגברות על מכשולי החיים. אפילו כשמרגישים כבדים מהקשיים או מהמאבקים האישיים, שמחה — אפילו אם היא נכרעת ומתחייבת — יכולה לפתוח את הדלת לחופש ולצמיחה רוחנית. הם מפרשים את הפסוק מישעיהו: ״כִּי בְּשִׂמְחָה תֵּצְאוּ״ כשורה שמורה כי דרך שמחה אפשר להשתחרר מן הקשיים שמנעו אותנו מלהתקדם. 

כעת נסביר את הפסוק יותר לעומק:

״כִּי תִּרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ״ — אם אתה רואה את החמור של אחיך, המילה חמור קשורה לשורש חומר ולמשמעות של חומרנות או גשמיות. הפסוק מדבר על ראיית יהודי אחר, אחיך, שהגשמיות — החומרנות — מכבידה עליו וגורמת לו ליפול. זה אדם שחולקים איתך את השאיפה לשרת את השם, אבל הוא נאבק בגלל שהעומס הגשמי של החיים מושך אותו מטה, מביא לעומס נפשי או לתחושת כישלון בדרך הרוחנית שלו. 

לאחר מכן נוסיף: ״אוֹ שׁוֹרוֹ״ — או את השור שלו. שור הוא סימן חיובי, שכן הוא בעל־חי כשר, אבל מה שמשמעותי יותר הוא הקשר שלו למילה שׁוּר — "לראות". הקשר הזה לתת־הבנה לאור — ובמחשבה הקבלית, האור מייצג את האור האינסופי של ה' (אין סוף). השור מייצג אדם שאף על פי העומס הגשמי, יש לו רגעים של בהירות רוחנית ותובנה — רגעים שבהם הוא רואה את אור ה' ומכיר בפוטנציאל לצמיחה רוחנית. 

בפסוק זה אתה רואה יהודי שחובק גם חמור (סמל לחומרנות) וגם שור (סמל לראייה רוחנית ואור), אבל החומרנות גורמת לו ליפול במסעו. הוא תקוע בסחרור מטה, מכובד מהדרישות הגשמיות של החיים ומאבק לשמור על הרוחניות שלו. 

התורה מצווה: ״וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם״ — אל תעמוד כמו שלא ראית; אסור לך להסתכל הצידה או להתעלם מהמאבק שלהם. במקום זאת: ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״ — עליך לעזור להרים את העומס יחד איתם. בדיוק כמו שר' נוואן עזר להרים את האדם למצב של שמחה למרות התנגדותו, התורה מלמדת אותנו לפעול כשהאח שלנו כבד ברוחו או בגופו. 

אנו מחויבים לשקם את האיזון של האדם — לא על ידי כך שלוקחים עליו את קשייהם, אלא באמצעות להצטרף אליו בהבנה ובהירתמות, ולהרים ביחד את העומס כדי לעזור לו לשוב לדרך הרוחנית שלו. 

כשאתה עוזר להרים יהודי מאבל על ידי התעוררות השמחה שבו — זה מועיל לשניכם! 

מהות הפסוק בפרשת כי תצא היא שאתה רואה את אחיך נאבק עם החמור שלו (הגשמיות) או עם השור שלו (האור הרוחני), ונפילתו על הדרך (נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ) נובעת מהקושי לשמור על איזון בין השניים. בין אם זה הכובד של הקשיים הגשמיים שמטה אותו מטה, או עוצמת הצמיחה הרוחנית שמדחיקה אותו קצת אחורה, הוא חווה קושי. רבנו נחמן מלמד בלקוטי מוהר״ן שיעור כ״ד שהדרך הרוחנית דומה יותר מתמיד גם לעליה וגם לרגעים של ירידה — "בתישה" — דחיפה אחורה כחלק מתהליך הצמיחה. 

במובן זה, הפסוק מצווה שלא להסתכל הצידה על מאבקיו של אחיך. אם הוא כבד מהגשמיות שלו או מהעוצמה של הצמיחה שלו, אתה אינו רשאי להתעלם. קל לומר: "זה הבעיה שלו — שינהל זאת בעצמו", אבל התורה אומרת אחרת: לא תראה — אל תתעלם; במקום זאת, עליך לעזור להרים אותו. 

המושג הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ אינו רק העמסה פיזית — זו העלאת רוחם, עזרה לעבור את העצב או את המשברים. כפי שרבנו נחמן ור' נוואן מדגישים, השמחה (שִׂמְחָה) מדבקת; יש לך יכולת להפיצה ולעזור להרים את האנשים סביבך. כשאתה רואה חבר במצב ירוד — התורה מעודדת אותך לפעול: לשתף בדיחה, לשיר שיר, להצחיק, להזכיר את הטוב שבחיים, או לעזור לו להודות לה' — וכך להוציא אותו מהעצב ומהקושי ולזכור שהכול יסודר, בעזרת ה'. 

המילה עִמּוֹ — יחד איתו — משמעותה שהמצווה חלה כאשר אתה רואה שהאח שלך רוצה להתרומם, גם אם הוא רק תקוע ברגע נתון. הוא רוצה להתגבר על הקשיים, אבל צריך תמיכה כדי לצאת מהם. אם הוא פתוח לקבל את הדחיפה — אז המצווה חלה. 

לעומת זאת, אם מישהו ויתר לחלוטין, ואינו מעוניין בצמיחה רוחנית — עקב לעג, יהירות או אדישות — הוא אינו חלק מהאחווה הזו. מצוות הרמת אדם חלה כאשר יש כוונה משותפת ורצון לשרת את ה'. אם הגשמיות שלו גברה עליו עד שאין לו אור כלל ורצון להיות מוקדם — אין מצווה לנסות להרים אותו. הפסוק מדבר על יהודי שעדיין יש בו גם חמור וגם שור — משקלו הגשמי והאור הרוחני — והוא נאבק, אך יש בו פוטנציאל להתרומם. 

ההתחייבות לעזור להרים מישהו—במיוחד באמצעות שמחה—נובעת מהכרת הפוטנציאל שבו, כפי שר' נוואן עשה כשהוא ראה ניצוץ אור אצל חברו. אם אתה רואה יהודי נאבק—בין אם עם עומס החומר או עם האור הפנימי שלו—ואתה יודע שיש לו *רצון פנימי להתקרב לה', אתה חייב לעזור לו להתרומם. 

הָשׁוֹר (הַשּׁוֹר) מייצג גם חוסן ונחישות בשירות ה'. אתה צריך את כוחו של השור כדי להתמודד עם עול התורה, התפילה, העבודה והמשפחה. כאשר יהודי נאבק בקשיים הנוגעים לחובות החיים — בין אם בעניינים גשמיים ובין אם בניסיונות רוחניים — אתה חייב לעזור לו. 

הפסוק מוסיף את התנאי עִמּוֹ — כלומר, עליך להרים אותו עם ההבנה שהוא רוצה להיעזר. זה כמו להדליק נר ולצפות שהוא יעמוד יציב בזכות עצמו. אם לאדם יש חמור או שור, יש לו פוטנציאל לצאת מהמאבק; הוא רק זקוק למי שיעורר את הניצוץ. השמחה שלך יכולה להיות הזרז שיעיר את שמחתו ויעזור לו להשיב את כוחו. 

המילה נֹפְלִים (נופלים) גם היא משדרת רעיון של עצבות או דכדוך, כפי שנראה כשפני קין "נפלו" לאחר שהקרבתו של הבל התקבלה. עצבותו של קין הפכה לקנאה, אבל שורש נפילתו היה תחושת דכדוך. באותה צורה, האדם המוזכר בפסוק נופל בדרך בגלל משקלו של מאבקו, מוצף מהחמור או מהשור שלו. כשאתה רואה מישהו נופל לתוך עצבות או תסכול, לא מסוגל לשאת את משקל הקרב שלו — אינך רשאי להתעלם. אתה חייב לפעול ולהרים את רוחו — בתנאי שהוא ישתתף בשמחה איתך. 

התורה מדגישה שפרס המצווה הוא הדדי. כשאתה עוזר להרים יהודי מתוך עצבות על ידי התעוררות השמחה שבו, זה מועיל לשניכם: מי שעזרתם משיב לעצמו כוח לשרת את ה', ואתה, בתור מי שנתן את התמיכה, תתעלה גם כן דרך השמחה המשותפת. המעשה הזה של להביא אחרים לשמחה הוא מעצב ומשנה חיים, ומוביל לצמיחה רוחנית גדולה יותר ולהגשמה רוחנית, בעזרת ה'. 

שבת שלום,

מאיר אלקבאס 

---

אם תרצה — אני יכול גם להכין גרסה מיוערת יותר לתפילה או שיעור בעברית 📜.