בהחלט, הנה מאמר שלם ומבוסס כולו על מקורות התורה, העוסק ברעיון: "שמירה על זהירות והתכנסות פנימית בשלושת השבועות, ונחמה לאחים ואחיות בעונת החום."
בין המצרים – זהירות, התכנסות ונחמה לפי התורה
"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג')
בתקופה המכונה שלושת השבועות, מ-י"ז בתמוז ועד לתשעה באב, אנו נכנסים לימי צער לאומי, ימים שיש בהם דין, קושי, וקריאה להתבוננות פנימית. חכמינו ז"ל לימדו אותנו, שהתנהגות האדם בזמנים אלו צריכה לשקף את גודל השעה – לא זמן של פזיזות, לא של הרפתקנות, אלא של זהירות, של שמירה, ושל נחמה הדדית.
1. זהירות: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
בתורה אנו מצווים:
"רק השמר לך ושמור נפשך מאוד…" (דברים ד', ט')
וכן:
"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו)
פסוקים אלו מלמדים אותנו שמירה כללית וזהירות בכל תחום. אך חז"ל מדגישים שבימים שיש בהם דין בשמים, כמו בין המצרים, חובת הזהירות מתעצמת. לא מדובר רק על שמירה פיזית – אלא גם על שמירה רוחנית, רגשית, ונפשית.
רש"י כותב במסכת תענית ש"בין המצרים ימי פורענות הם", ולכן יש להמעיט ביציאה לדרכים, במעשים מסוכנים, ובכל דבר שיכול להכניס את האדם לסיכון – במיוחד כשהמזל הכללי של עם ישראל באותם ימים פוחת.
2. התכנסות פנימית: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"
ימי בין המצרים אינם רק ימי אבל, אלא גם הזדמנות נדירה לתשובה והתבוננות. הנביא ירמיהו מזהיר אותנו:
"מי האיש החכם ויבן את זאת… על עזבם את תורתי" (ירמיהו ט', י"א)
חז"ל מבארים שלא מדובר בעזיבה טכנית של התורה, אלא בחוסר חיבור פנימי, בהפיכת התורה לטקס ולא לחיים. ולכן – בימים אלה יש מקום להנמיך את הקול החיצוני, "לשבת בתוך עצמנו", להרהר, ללמוד, ולהחזיר את המבט פנימה.
כמו שנאמר בתהילים:
"קרוב ה' לנשברי לב" (תהילים ל"ד, י"ט)
ההתכנסות הזו היא חלק מהתיקון, כמו שאדם מתאבל ומתבונן, כך אנו כפרטים וכעם מתכנסים כדי לבנות מבפנים את יסודות הגאולה.
3. נחמה הדדית: "נחמו נחמו עמי"
בתקופה זו אנו מצווים לא רק להתאבל – אלא גם לנחם ולהתנחם. הנביא ישעיהו מצווה בשם ה':
"נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם" (ישעיהו מ', א')
חז"ל אומרים שגאולת ישראל תלויה באהבת חינם (יומא ט' ע"ב) – וכשכל אחד מאיתנו רואה את כאב אחיו, ומנחם אותו – בין אם במילים, בחיוך, באוזן קשבת – הוא שותף ממש בבניין ירושלים.
כמו שכתוב:
"בונה ירושלים ה' – נדחי ישראל יכנס" (תהילים קמ"ז, ב')
הבניין מתחיל בכינוס הלבבות.
הרב קוק זצ"ל כתב:
"החורבן בא על שנאת חינם, והגאולה תבוא על ידי אהבת חינם."
ולכן – דווקא בעונה החמה, כשאנשים עייפים, לחוצים, מתוחים – זה הזמן להדליק את האור של החמלה, האכפתיות והאהבה.
סיכום: בין חום הגוף לחום הלב
בעונת הקיץ, כשחום השמש בוער והעולם כולו כאילו נמס, אנו נדרשים לקרר את ההתנהגות הפזיזה – ולחמם את הלב כלפי הזולת.
לשמור על עצמנו מהרהור רע, מתנועה מיותרת, מסיכון.
ולפתוח את הלב – לנחם את האחים והאחיות, לדבר טוב, לחזק, ולזכור שכולנו באותה סירה.
כמו שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין:
"כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם מלא."
אז בימים אלו –
שמור על פרופיל נמוך, הרם את הרוח, והיה אור קטן בעולם שחושך בו מרובה.
רוצה שאכין מזה גרסת בלוג? פוסט קצר לרשתות? או אפילו שלח בדוא"ל?
No comments:
Post a Comment